דלקל אנרגיה (2004) בע"מ נ' אכרם ראפע בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשת רשות להתגונן שהגישה המשיבה (התובעת) נגד המבקשים (הנתבעים).

הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית שהגישה המשיבה לחיוב המבקשים בתשלום חוב כספי בסך של 149,913 ₪ בתוספת הצמדה וריבית בסך של 4,857.37 ₪. החוב נוצר, על פי הנטען בגין אי תשלום תמורת אספקת הדלק שסיפקה המשיבה למבקשים.

1.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 4.9.06 נחתם הסכם בין המשיבה לבין המבקשים לפיו תספק הראשונה למבקשת מס' 1 (להלן: "המבקשת") דלקים בכפוף להתחייבות המבקשת וערבות המבקש מס' 2 (להלן: "המבקש") לפרוע את החשבון. (להלן: "ההסכם").

על ההסכם חתם המבקש, שהינו בעל השליטה במבקשת, פעמיים: פעם בשם המבקשת ופעם בשמו הפרטי במקום שיועד לערבות להתחייבויות המבקשת.

לטענת המשיבה, המבקשת רכשה דלקים אך לא שילמה את תמורתם ונותרה חייבת עד ליום 1.9.11 סך של 149,913 ₪. לטענתה השיקים שנתקבלו מהמבקשת לא נפרע וחזרו בציון מוגבל.

2.בבקשתם מעלים המבקשים 3 טיעונים עיקריים:

א. המבקש מסתייג מאמיתות חתימתו שהופיעה על ההסכם תוך שהוא מכחיש כי מדובר בחתימתו וטוען כי היא זויפה. לחלופין הוא ממשיך וטוען בהקשר זה, כי הוא לא חתם על ערבות אישית וכי הוא הוטעה בחשבו שהוא חותם אך ורק על הסכם לאספקת דלקים באשראי ולא בתור ערב להתחייבויות המבקשת.

ב. המבקשת פרעה את החוב הנטען וזאת בהתאם להסדרים ולסיכומים שונים שסוכמו בעל פה בין הצדדים.

ג. יש לקזז את החוב שנצבר לחובת המבקשים מהנזקים הרבים שנגרמו להם בשל הפסקת אספקת הדלקים על ידי המשיבה.

דיון

3.כידוע בבקשת רשות להתגונן אין בית המשפט בוחן האם יעלה בסופו של יום בידי הנתבע להוכיח את טענותיו אחת לאחת, ודי בכך שהנתבע יציג הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על מנת שבית המשפט יעתר לבקשתו ותינתן לו רשות להתגונן. על מבקש הרשות להתגונן להיכנס לפרטי הגנתו ולהביא בתצהירו תשתית עובדתית מלאה ומפורטת לגבי כל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש תצהירו ככתב הגנה בתביעה (בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172; ע"א 13/80 הסמינר למורות בית ספר מקצועי בית רבקה נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד לו(1) 267; ע"א 507/85 פנון נ' שטראוס חברה לשיווק, פ"ד מג(1) 112; ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). לפיכך, ככל שהמבקש לא יטרח לפרט הגנתו כנדרש ויטען טענות כלליות בעלמא, לא תינתן לו רשות להתגונן באותן טענות בלתי מפורטות.

אפנה כעת לדיון בטענות הספציפיות שהועלו ע"י המבקשים ואדון בהן, אחת לאחת.

טענת הזיוף וההטעיה – טענות עובדתיות סותרות

4.בסעיף 8 לתצהירו טוען המבקש כדלקמן:

"....לא חתמתי בתור ערב לחובות והתחייבויות המבקשת מס' 1, וכי אין זו חתימתי אשר לטעמי זויפה" (ההדגשה שלי-נ.ד.מ.).

בהמשך בסעיף 9 הוא טוען כי לחלופין מדובר בהטעיה מהמשיבה:

"לחילופין הנני טוען כי המדובר בהטעיה מטעם מי מהמשיבה מאחר ועל פי הכותרת מופיע כי המדובר בהסכם אשראי שנחתם עם המבקשת מס' 1, וכי במעמד החתימה לא חתמתי על ערבות אישית, ובמידה וזו חתימתי הנני טוען כי הולכתי שולל בדרכים עקומות לשם החתימה על הערבות האישית הנטענת" (ההדגשה שלי-נ.ד.מ.).

עיון בשת הטענות הנ"ל מלמד כי למעשה מדובר בטענות עובדתיות חלופיות. לא ברור מה הגרסה העובדתית שהמבקש מנסה להציג. הרי אין הוא יכול לאחוז במקל משני קצותיו ועליו לצדד בגרסה עובדתית אחת: האם הוא חתם על ההסכם תוך הטעייתו ע"י המשיבה כפי שטען או שלא חתם על ההסכם וחתימתו זויפה.

5.תקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת: